הורות כמסע התפתחות ומודעות 

הורות כמסע התפתחות

המצרך החשוב ביותר עבור הורים הינו זמן. זמן להיות הורים. ומה מכיל הזמן הזה?

ז – זכירה עצמית, מ – מודעות ונ – נוכחות

במאמר קודם דיברתי על זכירה עצמית, ועתה בואו נתבונן יחד על מרכיב המודעות בתוך זמן ההורות.  

נכון שאנחנו רוצים שלילדנו תהיה מודעות עצמית? או במילים רגילות, כמה פעמים אנחנו אומרים "אני רוצה שהילד שלי יאמר לי מה הוא מרגיש", "אני רוצה שהוא יבין למה הוא מתנהג כך", "למה היא לא שולטת בעצמה?" וכו' וכו'....

מודעות מתפתחת כאשר שמים לב למה אנו מודעים. האם אתם ברגע זה מרוכזים בקריאת הטקסט, האם אתם חשים גם את גופכם תוך כדי הקריאה, ועל מה אתם חושבים ברגע זה? כל אלו נכללים במודעותכם. ומה הקשר בין מודעות והורות? מודעות קיימת ברגע זה בהווה. מודעות לא קיימת בעבר או בעתיד. אפשר להיות מודעים לזכרונות. הזכרונות הן מן העבר. אפשר להיות מודעים למחשבות על העתיד.

כאשר אנו ההורים מודעים לעצמנו בהווה אנו מרגישים ערים, רגישים, קשובים, בהירים ואוורירים עם כל מה שקורה. היחסים עם הילדים שלנו הינם על מי מנוחות. הורים רבים מרגישים כך בחופשה משפחתית. בחופשה גם אנחנו וגם הילדים מאווררים מחיי היומיום העמוסים וקל לכולנו להיות איטיים יותר במחשבותינו, ורכים ברגשותינו. נהנים מהרגע בבריכה, בים, בליקוק גלידה וצחוק. אז למה שלא נחייה כך גם כשנחזור מהחופשה? מה משחרר את המודעות שלנו ומה כובל אותה בחיי היומיום? – בית המשפט הפנימי.

בית המשפט שלנו יוצא לחופשה, המודעות שלנו מתרחבת וגם היחסים עם הילדים. בית המשפט הפנימי הוא אחד המרכיבים המגבילים ביותר של המודעות. השופט הפנימי רוצה שהילד שלי יתנהג, יראה, יתחבר, ילמד בדיוק כמו הדימוי שיש לי עליו כהורה. מכיוון שהדימוי הזה מעוגן בהסטוריה הפרטית שלי, באמונות, זכרונות, וציפיות מהורי והסביבה הוא נותן לי תחושה של ביטחון ואמון. אנו כל הזמן משווים את הילדים ואת היחסים איתם לדימוי שיש לנו בראש. גם אם החלטתי לחנך את ילדי ההפך מהורי, אני עדיין מעוגן בהסטוריה ולא חופשי לחיות את הסיטואציה כפי שהיא.

השופט מתערב במערכת היחסים שלנו עם ילדנו ואומר לנו מהם הסטנדרטים של היחסים. "הילד שלי אמור לשבת בשקט כשאני מדבר אליו, כך ארגיש שהוא מקשיב לי", "אמרתי לה עשרים פעם לצחצח שיניים והיא שמה עלי פס, נכשלתי בתור אמא",  "למה אתם לוקחים כל כך הרבה צ'יפס ביד, זה יפול, נראה לכם שזה בסדר?", "אני לא מצליחה לדבר עם הבת שלי, אני תמיד מתעצבנת בסוף", "הם לא עושים מה שאני אומר להם, אני חרא של אבא". בית המשפט אומר לי כל הזמן מה צריך לקרות בכדי שמערכת היחסים שלי עם ילדי תהיה טובה. ואם לא, אני אשפוט אותם או אותי או את הסיטואציה.

אם נזכור את רגעי ההתאהבות בילדנו נשים לב שאז הם לפתע עומדים בכל הסטנדרטים שלנו והם הילדים הנפלאים ביותר בעולם. גם בחופשה זה כך. הסטנדרטים שלנו משתנים, אנחנו פחות לחוצים על חוקים וזמנים. ויש לנו רגעים נפלאים עם ילדנו בחופשה.

אז כיצד אפשרי שרעיונות המבוססים על ארועים מן העבר יעצבו את ילדינו ואת מערכת היחסים שלנו איתם ששונה בתכלית מיחסינו עם הורינו שלנו? מערכת יחסים הינה מהות חיה, נושמת, משתנה. ילדינו גדלים והצרכים שלהם מאיתנו ההורים משתנים. כתוצאה מכך אנו מוצאים עצמנו כל כך הרבה פעמים חסרי אונים, ללא כלים, מודאגים ולחוצים ובעיקר לא יודעים. ברגעים אלו אנו פגיעים ורגישים בדיוק כמו ילדנו.  

פגיעות הנו מקום בלתי נסבל להורים. קשה לנו לראות את ילדינו נפגעים, פוגעים, פגיעים. קשה לנו להפגע, לפגוע ולחוש פגיעים כמבוגרים. בית המשפט הפנימי יהיה היפראקטיבי ברגעים אלו. ואנו נפעל אז על פי שלושת העקרונות שדוברו בניוזלטר הקודם, התקפה, רציונאליזציה או התמוטטות. נעשה הכל כדי לא לחוש את חוסר האונים. נחפש בזכרוננו את כל הדרכים להתמודדות שאנו מכירים. אז מעכשיו אנו מכירים דרך חדשה. מודעות עצמית. (קראו שוב בבקשה את משמעות המילה, מתוך ויקיפדיה)

מודעות מאפשרת הפעלה יעילה של מיומנויות חשיבה גבוהות....נחוש את גופנו, איפה הפגיעות מורגשת בגוף, נעצור לרגע ונקשיב לקולות של ילדנו ולמחשבותינו, נביט בילדנו ונתבונן ברגשות שעולים בנו. נזכור שילדנו הפגיעים זקוקים מאיתנו לתגובה טובה דיה, התואמת את הסיטואציה בהווה, ונפתיע את ילדינו ואת עצמנו עם מילים חדשות וחיוביות ומעשים טריים, קשובים ורגישים. ילדינו אז ילמדו התנהגות מוסרית מהי, הנובעת מתוך מודעות עצמית במקום שפיטה וביקורת. ילדים כל כך אוהבים שאנו מגיבים אליהם מין ההווה. הם מרגישים אז חשובים ונראים. ואנו ההורים מרגישים סיפוק אדיר שיש לנו את היכולת לראות שלילדינו מחשבות ורגשות משל עצמם. הם בוגרים ועצמאיים. וזו תחושה נפלאה.  

אימון מודעות עצמית עם ילדים: במשך עשר דקות ביום מינימום התנסו בתרגיל משותף. זה יכול להיות תוך כדי נסיעה במכונית, ישיבה שקטה בבית, טיול בחוץ וכו'... שתפו זה את זה בתורות "למה אני שם לב ברגע זה?". עודדו את הילד לבטא במילים את תחושות גופו, רגשותיו, מחשבותיו וכמו כן למה הוא שם לב מחוצה לו, לרעשים, עוברי אורח, צמחים, חיות. עודדו אותו בכך שאתם עושים זאת בעצמכם. ושימו דגש על הנפרדות שלכם. איך כל אחד מאיתכם ברגע זה חושב, מרגיש וחש אחרת.   

כעת ענו על השאלות הבאות.

תאר כיצד שופט השופט הפנימי שלך את ילדיך ואת עצמך כהורה.

מה נכון בלהקשיב לטענות בית המשפט שלך?

מה מסוכן בלהרגיש פגיע?

כיצד אתה מרגיש פגיע ברגע זה?

בהצלחה והנאה מהדרך ובהמשך נתבונן בנוכחות כמרכיב של זמן ההורות. 

באהבה

מירב